Vayedaber

Simple Havroutah

Me'ilah

Daf 3a

אָמֵינָא: חַטָּאת, הוֹאִיל וּלְכַפָּרָה קָא אָתְיָא – לָא בְּדִילִין מִינַּהּ, אֲבָל קָדָשִׁים, הוֹאִיל וְלָאו לְכַפָּרָה קָאָתֵי – בְּדִילִי מִנְּהוֹן, וְלֵית בְּהוּ מְעִילָה, קָא מַשְׁמַע לַן.

Traduction

to say: Since a sin offering is brought for atonement, people do not distance themselves from it after it dies, as they realize that it is no longer fit to atone. Therefore, in order to ensure that people do not show disrespect, the Sages decreed that one is liable for its misuse. But with regard to other sacrificial animals of the most sacred order, since they are not brought for atonement, people still distance themselves from them after the animals die, and therefore one might think that there is no need to decree that they are subject to the halakhot of misuse. Consequently, Ulla teaches us that even other sacrificial animals that die are subject to misuse by rabbinic decree.

Rachi non traduit

ובדילין מינה. והשתא נמי כשהיא מתה בדילי מינה ולא אצטריך למגזר בה מעילה:

קמ''ל. תנא דמעל וכ''ש בהנך דלאו לכפרה אתו ואית בהו מעילה הואיל ומחיים לא בדילי מינייהו אינשי כולי האי:

וְחַטָּאת שֶׁמֵּתָה מִי אִית בַּהּ מְעִילָה? וְהָתְנַן: חַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת וּמָעוֹת הַהוֹלְכוֹת לְיָם הַמֶּלַח – לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין!

Traduction

The Gemara asks: And is a sin offering that died subject to the halakhot of misuse? But didn’t we learn in a baraita: With regard to sin offerings that are left to die because they are no longer fit for the altar, from which one is prohibited to derive benefit, and likewise money from which one is prohibited to derive benefit, which goes to the Dead Sea to be destroyed, one may not derive benefit from them ab initio, but if one derived benefit from them, he is not liable for their misuse?

Rachi non traduit

חטאות המתות. כגון חמשה חטאות המתות:

ומעות ההולכות לים המלח. הנך שנמצאו לאחר כפרה:

לא נהנין מהן. מדרבנן דאיסורא איכא:

ולא מועלין. אפילו מדרבנן דהא ליכא למימר לא מועלין מדאורייתא אבל מועלין מדרבנן דלא מיתריץ למימר הכי דכיון דתנא ליה ברישא לא נהנין מדרבנן דליכא אלא איסורא בעלמא היכי מיתריץ למימר אבל מועלין אלא הכי מיתריץ למימר לא נהנין מדרבנן ולא מועלין נמי מדרבנן דאיסורא בעלמא איכא ולא מעילה וקשה לעולא:

אָמְרִי: חַטָּאוֹת הַמֵּתוֹת – בְּחַיֵּיהֶן בְּדִילִין מִנְּהוֹן, לְאַפּוֹקֵי הֵיכָא דְּמֵחַיִּים – דְּלָא בְּדִילִין מִינֵּיהּ.

Traduction

They say in response to this question: With regard to sin offerings that are left to die, since even during their lifetimes people distance themselves from them, as they are no longer fit for sacrifice, there was no need for the Sages to institute a prohibition of misuse. This is to the exclusion of a sin offering that was fit during its lifetime, as people do not distance themselves from it, and therefore the Sages saw fit to institute a prohibition of misuse after it dies.

Rachi non traduit

אמרי חטאות המתות. כיון דלא קיימי להקרבה אלא למיתה בדילי מינייהו אינשי אפילו מחיים וכ''ש לאחר מיתה דמאיסי ולא אתי לאיתהנויי מינייהו הילכך לא איצטריך למיגזר בהו מעילה לאפוקי שאר חטאות דלהקרבה קיימי דלא בדילי מינייהו מחיים איצטריך למגזר בהו מעילה לאחר מיתה:

אֵיתִיבֵיהּ רַב יוֹסֵף לְרַבָּה חֲדָא מִגּוֹ חֲדָא, וַחֲדָא מִגּוֹ חֲדָא:

Traduction

§ The Gemara returns to the dispute with regard to offerings that were slaughtered in the wrong place and then were brought up to the altar. Rabba maintains that such offerings are removed from the altar while Rav Yosef rules that once they ascended the altar they do not descend from it and are burned. Rav Yosef raised an objection to Rabba, one source from another one, and that one from another one, i.e., his objection is based upon the combination of several sources.

Rachi non traduit

איתיביה רב יוסף לרבה חדא מגו חדא וחדא מגו חדא. כלומר שלא מצא לו קושיא ממשנה אחת עד שדקדק ג' משניות זו מזו וזו מזו והעמיד השלישית בשנוי מקום שחיטה וקתני בה אם עלו לא ירדו. ואלו המשניות במסכת זבחים תרי מינייהו הוו בפ' חטאת העוף (זבחים דף סו:ודף סח:) והשלישית בפרק הסמוך לו. והכי קתני התם חטאת העוף שעשאה כמעשה עולת העוף ועולת העוף שעשאה כמעשה חטאת העוף וכו' ואוקמינן התם בגמ' דכל הני דתני התם היינו ששינה במקום מליקה ושינוי הזאה וקתני התם וכולן אע''ג ששינה בהן לא חשיבי כנבלה אלא דינן כמליקה ואינן מטמאין בגדים אבית הבליעה ומועלין בהן דלא יצאו מקדושתן חוץ מחטאת העוף שעשאה למטה מחוט הסיקרא כמעשה חטאת העוף לשם חטאת דהיינו כמצוותה דמצוותה הוי למטה מחוט הסיקרא דאין מועלין בה שהרי יש לה עכשיו שעת היתר לכהנים ואע''ג דתנא בההיא משנה עצמה עולת העוף שעשאה למעלה דהיינו כמצוותה לא תני דאין מועלין בה משום דעולה כליל ואע''פ שנעשית כמצוותה אין בה היתר לכהנים הילכך מועלין בה:

Tossefoth non traduit

חדא מגו חדא וחדא מגו חדא כו'. שלשה בבות הביא כדמפרש ואזיל וכולן אין מטמאין בגדים כו' משנה היא בזבחים פ' חטאת העוף (זבחים דף סו:) וקאי אבבא דלעיל מינה ששונה כל פסולי מליקה והשתא קאמר אע''ג דנעשית מליקתן בפסול מ''מ מהניא מליקה לאפוקינהו מידי טומאת נבלת העוף טהור ומועלין בהן חוץ מחטאת כו' האי חוץ מחטאת לא קאי אלא אמועלין בהן משום דבעולה מועל בה אף כי נעשית כדינה קאמר חוץ מחטאת שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת דהרי היא נעשית כדינה הילכך אין מועלין בה שהרי יש בה שעת היתר לכהנים וקאמר עלה כל שפסולו בקדש אינו מטמא כו' פירוש כל שיש לו הכשר במקום אחר כגון כל שינוי מליקה דקאמר ברישא אלמא קרי פסולו בקדש לכל דאין מטמא בגדים אבית הבליעה והתם קתני עולת העוף שעשאה למטה פסולה ואין מטמא בגדים אבית הבליעה ובפרק המזבח מקדש (זבחים דף פד.) תנן במילתיה דר' שמעון כל שפסולו בקדש הקדש מקבל ואם עלו לא ירדו אלמא דשנוי עולת העוף שעשאה למטה כלומר שמלקה למטה קאמר ר' שמעון אם עלו לא ירדו והיינו כמו דשינוי דדרום בבהמה דמליקת עוף כשחיטה בבהמה אבל מחטאת שעשאה למעלה לא מייתי דהא אמר בחטאת מלקה בכ''מ במזבח כשרה והא דתניא פר' חטאת העוף (זבחים דף סו.) חטאת שעשאה למעלה פסולה ר''ל דשני בהזאה ומשינוי דנתינת דם מצי למיפרך דהא לא דמי כלל לשינוי דרום דשחיטה אבל פריך שפיר מעולה שעשאה למטה דאמר מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח הילכך מלקה למטה פסולה והאי שינוי דמליקה הוי כמו שינוי דשחיטה וא''ש דקרי חדא מגו חדא הא דאם עלו לא ירדו שלא היה יכול להוכיח פירוש דפסולו בקדש אלא מכח דכל שפסולו בקדש דפרק חטאת העוף (זבחים דף סח:) הרי לך מגו חדא וגם מההיא דכל שפסולו בקדש דפ' חטאת העוף אינו יכול להוכיח אלא מההיא דלעיל בסמוך דעולת העוף שעשאה למטה והרי לך מגו חדא אחריתי ויש ספרים גורסים חדא מגו חדא וחדא מגו תרתי וקרי חדא מגו חדא ההיא דכל שפסולו בקדש דפרק חטאת העוף לפי שצריכה לבבא דלעיל מינה וההיא דמזבח מקדש קרי חדא מגו תרתי לפי שצריכה לההיא דפרק חטאת העוף (זבחים דף סו:) דאיכא תרתי בבי כל שפסולו בקדש ורישא עולת העוף שעשאה למטה כמו שפירשנו לעיל:

וְכוּלָּן, אֵין מְטַמְּאִים בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה וּמוֹעֲלִין בָּהֶן,

Traduction

The Gemara elaborates: The mishna on Zevaḥim 66b, which deals with bird offerings that were disqualified for having either the napes of their necks pinched or their blood sprinkled in the wrong place, teaches: And all of the offerings mentioned in that mishna do not render one who swallows their meat ritually impure to the extent that his garments are rendered impure when it is in the throat. Although the offering is disqualified, since the nape of its neck was pinched as part of the rite one is not rendered impure by swallowing an olive-bulk of its meat, as is the halakha with regard to a carcass of a kosher bird. And one who derives benefit from these offerings is liable for misusing them.

חוּץ מֵחַטַּאת הָעוֹף שֶׁעָשָׂה לְמַטָּה, כְּמַעֲשֵׂה חַטַּאת הָעוֹף לְשֵׁם חַטָּאת.

Traduction

This is the halakha concerning all bird offerings, except for the bird sin offering that one performed below the red line, according to the procedure of a bird sin offering, and for the sake of a sin offering. Since it was sacrificed correctly, its meat is permitted to the priests and is no longer subject to the halakhot of misuse.

וְקָתָנֵי עִילָּוֵיהּ: כָּל שֶׁהָיָה פְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ – אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה, וְכָל שֶׁלֹּא הָיָה פְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ – מְטַמֵּא בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה.

Traduction

And it is taught in another mishna (Zevaḥim 68b) with regard to the same disqualified bird offerings: For any one of them whose disqualification occurred in the sacred area, i.e., the Temple courtyard, e.g., if the nape of its neck was pinched at night, it does not render the garments of one who swallows it impure when the meat is in the throat. And for any one of them whose disqualification did not take place in the sacred area, it does render the garments of one who swallows it impure when the meat is in the throat.

Rachi non traduit

וקתני. בההיא משנה עצמה כל שהיה פסולו בקדש כגון הני דשינה במליקה והזאה אינו מטמא בגדים אבית הבליעה. והיינו חדא מגו חדא כלומר דהכי דייקינן דכי היכי דההיא דקתני וכולן אינן מטמאין בגדים מיירי בשינוי מקום מליקה כדמוקמינן התם אף הא נמי דתני כל שהיה פסולו בקדש אינו מטמא בגדים מיירי בשינוי מקום מליקה:

וכל שלא היה פסולו בקדש. כגון שעבר זמנו או שיבש גפה או נקטעה רגלה דהיינו פסול דשלא בקדש אלא שאירע לה קודם שהוקדשה ונמלקה מטמא בגדים אבית הבליעה:

וְקָתָנֵי: כָּל שֶׁהָיָה פְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ – אִם עָלוּ, לֹא יֵרְדוּ. תְּיוּבְתָּא דְּרַבָּה! תְּיוּבְתָּא.

Traduction

And it is taught in yet another mishna (Zevaḥim 84a): With regard to any offering whose disqualification took place in the sacred area, the sacred area renders the offering acceptable, and if such offerings ascended onto the altar they shall not descend. The first mishna establishes that birds disqualified because their rites were performed in the wrong place are subject to the halakhot of misuse. The second mishna teaches that these same birds are considered items whose disqualification occurred in the sacred area. The last mishna establishes that if items whose disqualification occurred in the sacred area ascend the altar, they do not descend. By citing all these mishnayot, Rav Yosef demonstrates that an offering that is slaughtered in the wrong place is not removed from the altar, contrary to Rabba’s opinion. The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Rabba is indeed a conclusive refutation.

Rachi non traduit

וקתני. בפרק הסמוך לו כל שהיה פסולו בקדש אם עלו לא ירדו. והיינו אידך וחדא מגו חדא דכי היכי דהאי כל שהיה פסולו בקדש אינו מטמא בגדים אבית הבליעה מיירי בשינוי מקום מליקה דהיינו תחילת עבודה אף האי דקתני נמי כל שהיה פסולו בקדש אם עלו לא ירדו בשנוי מקום מליקה מיירי וקתני אם עלו לא ירדו וכי היכי דבשנוי מקום מליקה לחוד דהיא התחלת עבודה קתני אם עלו לא ירדו הוא הדין במתניתין בשנוי מקום שחיטה לחוד דהיינו התחלת עבודה אם עלו לא ירדו. והיינו תיובתא דרבה תיובתא:

וְהָא דִּפְלִיגִי בַּהּ רַבָּה וְרַב יוֹסֵף פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עוֹלַת בָּמַת יָחִיד, שֶׁהִכְנִיסָהּ לִפְנִים –

Traduction

§ The Gemara notes: And that matter with regard to which Rabba and Rav Yosef disagree is obvious to Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: In the case of a burnt offering consecrated to be sacrificed on a personal altar, during the period when it is permitted to do so, that one brought inside the Temple courtyard,

Rachi non traduit

והא דפליגי (עלה) רבה ורב יוסף. בשנוי מקום שחיטה לית ליה לרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר עולת במת יחיד שהכניסה לפנים דהכי תנינן תמן במס' זבחים בפ' בתרא (דף קיב:) מה בין במת יחיד לבמת צבור דהיינו מזבח במת יחיד אינה טעונה צפון ולא תנופה ולא הגשה ולא ריח ניחוח ואינו נפסל ביוצא כו'. אם הקדיש בהמה להקריבה עולה בבמת יחיד בשעת היתר הבמות ונמלך והכניסה לפנים לעזרה להקריבה במזבח:

Tossefoth non traduit

והא דפליגי רבה ורב יוסף פשיטא ליה לר''א. כלומר מתוך דברי ר''א ניכר שפשוט לו אי כרבה אי כרב יוסף דאמר ר''א עולת במת יחיד כו' כלומר עולה שהוקדשה ליקרב בבמת יחיד כגון לאחר שבאו לנוב ולגבעון וגלגל שהותרו הבמות והרוצה לעשות במה בראש גגו עושה:

שהכניסה לפנים. פירש''י בפרק בתרא דזבחים (דף קיט:) כגון לאחר שחיטה וקשה דר''א היכי קאמר מחיצה לכל דבר הא לא שייך בה צפון כיון דנשחטה אלא נראה לפרש שהכניסה חיה לפנים אחר שהוקדשה ליקרב בבמת יחיד שהכניסה לבמת צבור קלטה מחיצה לכל דבר לענין כל הדברים האמורים בפ' פרת חטאת (זבחים דף קיב:) דתנן התם מה בין במת יחיד לבמת צבור כיהון וכלי שרת ושחיטת צפון כו' ובעי ר''א עלו מהו שירדו כו' האי עולת במת יחיד דאמר שדינה לשחוט בצפון לפי שהכניסה לפנים אם שחטו בדרום ועלו מהו שירדו והשתא דייק מינה הש''ס מדקא מיבעיא ליה האי כלומר שמן הדין לא היה מקומן בצפון שהיא במת יחיד הא אידך פשיטא ליה כלומר אבל עולת במת צבור דאפליגו ביה רבה ורב יוסף פשיטא ליה דאי ס''ד דמספקא ליה איבעי ליה הא ברישא אלא שמע מינה דפשיט ליה ומפרש הש''ס הכי אתיא הבעיא בין לרבה בין לרב יוסף חדא מגו חדא קא מבעיא ליה כלומר קבעי בעולת במת יחיד שהוא מסופק מגו עולת במת צבור שהוא פשוט לך עד כאן לא קאמר רבה התם אם עלו ירדו אלא משום דמחיצה כתיקנה פסלה כלומר שנדר העולה להקריב בבמת צבור דהשתא הוי מחיצה של במת צבור כתיקנה וכששינה המקום לשחוט בדרום פסלה אבל שלא כתיקנה כלומר כגון עולת במת יחיד שנשחטה בבמת צבור בדרום דהוו להו מחיצה שלא כתיקנה כלומר שלא נדר להקריב בבמת צבור ואפילו לרב יוסף דאמר אם עלו לא ירדו איכא למיבעי הכא שיש לחלק דהתם מחיצה כתיקנה קלטה שהקדישה כל כך שקלטה שאם עלתה לא תרד אבל מחיצה שלא כתיקנה כי הכא בעולת במת יחיד לא קלטה וכו':

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source